בטיטו נ' טרייד אין דיל 2001 (2002) בע"מ

פסק דין

בפני תביעתו של התובע, מר יצחק בטיטו, כנגד הנתבעת, חברת טרייד אין דיל 2001 (2002) בע"מ, לפיצוי בסך של 18,0000 ₪ בגין הטעייה נטענת במסגרת מו"מ לרכישת רכב מאזדה 6, שרכש התובע מאת הנתבעת ביום 26.9.2011, במסגרת עסקת טרייד –אין שנכרתה בין הצדדים.

ההטעייה לה טען התובע בכתב התביעה נוגעת לעובדה שהרכב אותו רכש היה שייך בעבר לחברת החכרה (ליסינג), ואילו התובע הוטעה לחשוב כי המדובר ב"רכב פרטי", כלשונו.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, בכתב ההגנה, בעדויות הצדדים בפני ובסיכומי טענותיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

ראשית, מעדותו של התובע עלה כי רובץ לפתחו אשם תורם משמעותי, לאור העובדה כי הבחין, בעת המו"מ במילה "החכר" הרשומה ברישיון הרכב אותו רכש, אך כלשונו : "לא ידעתי מה זה" ובהמשך: "לא התעניינתי בזה".

אינני מקבל את טענתו של התובע כאילו אמר לו נציג הנתבעת כי המדובר ברכב פרטי, שהרי הרישום "פרטי" על גבי הרישיון מתייחס לסוג הרכב (להבדיל, למשל, מ"מסחרי") ולא לבעלויות הקודמות. לעומת זאת, המילה "החכר" מצביעה בבירור על הבעלות הקודמת ברכב, ואם לא ידע זאת התובע – היה עליו לשאול את נציג הנתבעת.

מאחר שרישיון הרכב הוצג בפני התובע בטרם בוצעה עסקת המכירה, הרי שלכל היותר המדובר בטעות של התובע עצמו בכדאיות העסקה (ראה סע' 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973).

שנית, אני מעדיף את גירסתו של נציג הנתבעת, מר יגאל ביטון, לגבי נסיבות העסקה ואופן חישוב התמורה, על פני גירסתו של התובע. גירסתו של התובע, לפיה מכר לנתבעת, שהיא חברה מסחרית עם מטרת רווח, רכב ובו מנוע שאינו תקין במחיר המחירון, היא גירסה בלתי סבירה ובלתי מתקבלת על הדעת.

לעומת זאת, הסברו של נציג הנתבעת, באשר לאופן שקלול מחירי הרכבים בעסקה, כך שלמעשה זכה התובע להפחתה של כ- 15,000 ₪ מהמחירון, סביר יותר ומתיישב עם העובדות.

אין חולק בין הצדדים כי מחיר המחירון של הרכב שמסר התובע היה 49,000 ₪ בעת ביצוע ההסכם, וכי מחיר המחירון של הרכב שרכש התובע היה 86,000 ₪.

ההפרש, אם כן, בין מחירי המחירון של הרכבים היה 37,000 ₪. דא עקא, כי הרכב שמסר התובע לא היה תקין כלל ומנועו היה מושבת. לפיכך, יש להפחית סכום משמעותי נוסף משוויו, והסכום שציין נציג הנתבעת (7,000 ₪) נראה סביר בעיני.

עולה מן האמור כי ההפרש בין שווים של הרכבים עולה לכדי כ- 44,000 ₪. ברם, התובע שילם 29,000 ₪ בלבד. אין כל הסבר סביר לפער זה בין ההפרש שהיה על התובע לשלם ובין ההפרש ששילם בפועל, למעט העובדה שהרכב שרכש היה רכב השייך בעבר לחברת החכרה.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות המשפט בסך 300 ₪.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ה' סיון תשע"ג, 14 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: